מחדל הקורונה - העדויות שלכם

״מקום לסגור עסקאות כמו שהייתי רגיל, אני מטגן עוף בלימון כל היום״

״אחי מנסה להגיע כבר חודש מארה״ב ללא הצלחה״

״מתחילת הקורונה עד עכשיו אני בבית ללא שום הכנסה״

״הבקשה למזון הפכה להיות הבקשה השכיחה ביותר״

״בגיל 40 אני מבין שאני פראייר, שנתתי למדינה הרבה יותר משאי פעם אקבל״

״המדינה סגרה לאנשים הללו את העסק וייצרה מדיניות סיוע שלא סופרת אותם״

״אחותי עשתה קניות כדי שיהיה לילדים שלי מה לאכול״

״אני ואשתי פוטרנו. ביחד הפסדנו 7,000 שקל בחודש״

״אני לא רואה את הסוף, את הרגע שבו אצליח להתגבר על המינוס״

״עליתי כחייל בודד, שירתתי בקבע ועשיתי תואר. היו ימים שלא אכלתי״

״סגרתם את המשק? תנו לנו משהו להתקיים איתו״

״קשה לי מאוד. אני יכולה לבכות, אבל זה לא יפתור לי את הבעיה״

״בגלל המצב הגרעונות מצטברים. מנהל הבנק התקשר ואמר שאנחנו נוכלים״

״אני רואה גברים הולכים ועובדים כאילו כלום לא קרה, ואנחנו הנשים בבית״

״אני לא יודע מה לעשות כל היום. אני בן 27 ומרגיש בן 82״

״להיכנס למחלקת קורונה ולטפל בחולים שם - זו זוועה״

״300 אלף שקל השקענו במקום - והם פשוט נעלמו״

״המדינה המאיסה עלי את המקצוע שבחרתי לעסוק בו״

״הבנתי שבעבודה החדשה אני מרוויח פחות משהיה לי כמובטל״

״מאז הפיטורין כל הביטחון שלי ירד. מה אני שווה?״