״המדינה סגרה לאנשים הללו את העסק וייצרה מדיניות סיוע שלא סופרת אותם״


עדות זו נגבתה בשיתוף אמנסטי אינטרנשיונל ישראל

״מסתבר שטעיתי, הניתוק כנראה גדול מדי״. ד"ר יריב מוהר, מנהל מחלקת התוכניות באמנסטי אינטרנשיונל.


העדות של ד"ר יריב מוהר, מנהל מחלקת התוכניות באמנסטי אינטרנשיונל

כשהתברר לי שהממשלה החליטה על יציאה נוספת לבחירות, בזמן שעשרות אלפי עצמאים שנקלעו למצוקה חריפה נותרו ללא סיוע, משהו בי נסדק. עלות הבחירות הן יותר מפי שלושה מהסיוע הדרוש לעצמאים והעסקים הקטנים.

למרות הניסיון האישי שלי במאבקים חברתיים ועל אף מקרי העבר בהם הוזנח התחום החברתי-כלכלי הפעם הפגיעה בוטה במיוחד ונובעת ישירות ממדיניות הממשלה: המדינה סגרה לאנשים הללו את העסק ואז ייצרה מדיניות סיוע שלא סופרת אותם ואת המצוקה שלהם. אולי זו נאיביות שאינה במקומה אבל באמת חשבתי שהפעם, ולו מטעמים ציניים, פוליטיקאים לא ירצו להיות מזוהים עם מכה שכזו. הרי אלו לא העניים ה"רגילים" שקל לא לספור, אלו בוחרים פוטנציאליים.

מסתבר שטעיתי, הניתוק כנראה גדול מדי. קיימת תחושה שאנשים עדיין חיים טוב; נוסעים לדובאי, חלק חוסכים כי יש פחות איפה לבלות. במצב כזה השמועות על מצוקה נותרות רחוקות מהאוזן, מהלב ואפילו מהאינטרסים הפוליטיים של מקבלי ההחלטות. אך נפגעי המשבר הכלכלי הנלווה למגפת הקורונה נמצאים כאן, גם אם בכנסת לא רואים אותם.

במקרה של העצמאים מדובר בכמה קבוצות מובחנות המונות עשרות אלפים, היקף לא מבוטל אך בכל זאת מדובר בשכבה קטנה יחסית, שקל לסייע לה. לפי החישוב של אמנסטי ישראל, ניתן היה לסייע להם בעלות קטנה בהרבה מהבחירות הרביעיות בתוך שנתיים או מעלות החילוץ של טייקון בודד.


לא נקבל הפקרה של אנשים במצוקה, במיוחד כאשר המדינה היא האחראית הישירה למצבם

מדיניות הסיוע נתפרה ברישול ובחופזה בעת חירום - ואת זה ניתן להבין - אבל היא לא תוקנה מאז שהמשבר הפך לכרוני ומתמשך. מדיניות הסיוע הממשלתית לא ראתה את כלל אזרחי ישראל, וגם לא כללה סיוע לכלל העצמאים. כך לדוגמא הזכאות לקבלת המענקים מותנית בפגיעה בהכנסות של 40% ומעלה, ולכן אלו שהכנסתם נפגעה בפחות מרף הזכאות שהוגדר לא כלולים במענקי הסיוע. לפי קביעה זו בעלי עסקים שהכנסתם מלכתחילה הייתה נמוכה, אך לא עברו את הרף לא יזכו למענק למרות שאפילו שחיקה קטנה מביאה אותם למצוקה - מתחת לסף שכר המחייה בכבוד ואף מתחת לקו העוני.


בדומה להם, גם מי שעבדו כעצמאים ושכירים במקביל ופוטרו מעבודתם כשכירים נקלעים למצב בו מקזזים להם מדמי האבטלה את הרווח כעצמאים, כולל את דמי הסיוע, למרות שבימים כתיקונם הכנסתם כשכירים מצטרפת להכנסתם כעצמאים ולא מקוזזת ממנה. שכירים-עצמאים שהכנסתם המשולבת נמוכה יחסית יכולים להיקלע למצוקה בגלל הפגם הזה. באותו אופן גם מי שעובדים על פרויקטים והכנסתם לא סדירה ורציפה יכולים להיקלע למשבר תזרימי ולמצוקה כלכלית. אלו רק כמה דוגמאות מתוך נייר העמדה של אמנסטי ישראל, שנכתב על ידי עמיר שוורץ, על אותם עצמאיים שמדיניות הסיוע לא לוקחת בחשבון.

הפתרונות שמציעה אמנסטי הן המלצות לשינוי מדיניות המפורטות בנייר העמדה וכפופות לעיקרון שבכל מקרה אסור שעצמאים ירדו מתחת להנכסה בגובה שכר המחייה. אם הממשלה תטען שאין לה תקציב ליישם את העיקרון, תהיה זו חובתנו להזכיר לה שהיא משקיעה הרבה יותר כסף בבחירות תכופות, חוזרות ונשנות, ושהטיעון של היעדר תקציב הוא רק תירוץ. לא נקבל הפקרה של אנשים במצוקה, במיוחד כאשר המדינה היא האחראית הישירה למצבם. אנו קוראים לכלל הציבור להצטרף אלינו ללחץ על הממשלה.


אולי זו נאיביות שאינה במקומה אבל באמת חשבתי שהפעם, ולו מטעמים ציניים, פוליטיקאים לא ירצו להיות מזוהים עם מכה שכזו.


חיתמו עכשיו: מצילים את העצמאים

אמנסטי: עצמאים רבים במצוקה בגלל ליקויים בתוכנית הסיוע; הבחירות עולות פי 3 מתיקון העוול



העדויות החדשות שכולם מדברים עליהן: