״מקום לסגור עסקאות כמו שהייתי רגיל, אני מטגן עוף בלימון כל היום״


״אני בן 25, היה לי עסק מתפקד, כבר ראיתי רק איך אני מתפתח ובגלל הקורונה חזרתי אחורה״. ירדן אילוליאן

העדות של ירדן אילוליאן


כשהשתחררתי מהצבא עבדתי בתור טבח במסעדה בקניון אושילנד. לאבא שלי יש רשת נעליים ויום אחד הוא נפגש עם המנכ״ל של הקניון והם דיברו על לפתוח שם סניף חדש. אבא שלי ישר העביר את זה אליי ואני פתחתי את הסניף. הכל עבד לנו מצויין, היו לנו בערך 6-7 עובדים והעסק עבד יפה.


המנכ״ל ראה איך אני מתנהל וגם הוא היה שואל שאלות על הנעליים ועל הלבוש שלי, כי באמת אני מאוד אוהב את תחום ההנעלה ואני מתעסק בנעלי אספנות. הראתי לו שמאחורי כל נעל יש סיפור, שכל נעל היא יחידה במינה. הוא הציע לי לפתוח חנות POP UP לשלושה חודשים ללא שכירות וככה בעצם פתחתי מותג נוסף משלי בקניון. התחלתי מכלום, משמונה זוגות נעליים ותוך כמה חודשים החנות גדלה ל-150 זוגות. יש לי מותגים מפריז ולונדון שחתומים אצלי בבלעדיות, פיתחתי קהל לקוחות טוב, אינסטגרם שעובד ואני גם מלביש את רוב הראפרים בארץ.


ואז הגיע הקורונה ופשוט הרסה הכל. אני תקוע עם מלאי בשווי 100,000 שקל ששוכב לי כבר שנה. המזל הגדול שלי הוא שיש לי לאן להעביר אותו כי יש לי את המחסנים של אבא שלי אבל גם המצב שלו לא יותר טוב משלי.

אני בן 25, היה לי עסק מתפקד, כבר ראיתי רק איך אני מתפתח ובגלל הקורונה חזרתי אחורה. אין לי כסף לסיגריות, הבנק חסם אותי וגם חוזרים קצת צ׳קים. את הקשרים שלי עם חו״ל אני לא יכול לזרוק, אני עדיין צריך לעמוד בהסכמים ביננו ולא מעניין אותם הקורונה. הם עובדים באינטרנט והם מצפים שגם אני אעבוד במכירות באינטרנט. במהלך התקופה הזו הייתי צריך להעביר עוד ועוד כספים לחו״ל כדי לא לשרוף קשרים וזה לא קל. לאט לאט גם הבנק התחיל לשבת לי על הווריד וסגרו אותי.


עכשיו אני עובד אצל חבר שלי במסעדה, זו מסעדה שניהלתי הרבה שנים לפני שהתגייסתי. במקום לשבת במסעדה ולסגור עסקאות כמו שהייתי רגיל, אני מטגן עוף בלימון כל היום, אבל העיקר להתפרנס קצת. יש לי את האתר שמדי פעם מכניס לי עוד.



״את אחת החנויות אני לא פותח, למותג שלי אני בחיפושים אחר חנות חדשה״, החנות של ירדן אילוליאן


גם המענקים לא עזרו, בהתחלה על עסק אחד קיבלתי מענקים ועל העסק השני לא. בשלושה ארבעה חודשים האחרונים כבר לא קיבלתי שקל.

עכשיו שמתחילים לצאת מהסגר לצערי את אחת החנויות אני לא פותח, למותג שלי אני בחיפושים אחר חנות חדשה. בקניון שעבדתי בו כולם פשטו רגל והבעלים של הקניון החליטו לצאת לשיפוצים. במהלך השנה הזו הם חייבו אותנו לשלם 3000 שקל דמי ניהול על כל חודש שעבר. שבגלל שהיו לי שתי חנויות זה 6000 שקל בחודש. אבל הם כן באו לקראתנו כי הם רצו שהקניון יתרוקן לקראת השיפוצים, הם מוותרים לנו עם החוב הרטרואקטיבי ונותנים לנו לצאת. אבל לצאת עם שתי חנויות עם מלאי זה לא פשוט. באמת המזל שלי הוא שיש לי את אבא שלי ואת המשפחה שלי, פיניתי אליו חנות אחת כדי לסגור פינה ועם המלאי של החנות השניה אני עדיין שם עד שאמצא חנות חדשה, אני מחפש עכשיו חנויות בנרות ולא מוצא.


אני בן 25, היה לי עסק מתפקד, כבר ראיתי רק איך אני מתפתח ובגלל הקורונה חזרתי אחורה. אין לי כסף לסיגריות, הבנק חסם אותי וגם חוזרים קצת צ׳קים.

העדויות החדשות שכולם מדברים עליהן: