"רק התחלתי את החיים ואני בטלטלה נפשית שאני לא מצליח לשרוד"



העדות של צח יזיד, שותף ומקים בר ״טושה״ ברעננה


ממש לפני הקורונה פתחנו את הבר שלנו, "טושה". לפני זה, היה פה בכלל משרד תיווך.

כרגע, העסק שלנו סגור, ללא מענקים מהמדינה. בגלל שפתחנו בשנה שלפני, לא מגיעים לנו מענקים. לא נראה לי שהמדינה כל כך הסתכלה על זה שאתה צריך לשלם את השכירות בסוף. עם כמה שמנסים להבין אותך והכל, באיזשהו שלב גם לבעל הנכס שלך יש הוצאות.


הארנונה עדיין יורדת, ההוצאות השוטפות יורדות, וכמובן - השיפוצים. שיפצנו מקום, בנינו מקום, לפני הקורונה. לא חשבנו.. מי בכלל ידע מה זה קורונה? אבל בא המצב הזה, והתשלומים עדיין יורדים. אתה צריך לשלם לקבלנים, ויש לך הוצאות שוטפות. זה מסתכם בעשרות אלפי שקלים כל חודש - מאיפה תביא את העשרות אלפי שקלים האלה? גובים מאיתנו ולא נותנים לנו כלום. ממה נחיה? אין לנו מאיפה להביא.

בנינו מקום לפני הקורונה, והנה בא המצב הזה והתשלומים עדיין יורדים. צריך לשלם לקבלנים, ויש הוצאות שוטפות. זה מסתכם בעשרות אלפי שקלים כל חודש - מאיפה אביא אותם?

כרגע אין לי איך להרוויח כסף כי העסק שלי סגור, ולצאת החוצה זה אומר שאני נשאר בלי כלום. איך אפשר שלא להתייאש ממצב כזה? אני רק התחלתי את החיים. יש פה איזושהי טלטלה נפשית שהיא… אני לא מצליח לשרוד אותה. אני לא יודע מה זה לישון באמת. אני לא יכול להירדם כי אני רק במחשבות. זה קשה. אני נתתי, עשיתי, הבאתי הכל כמו שדרשו, מעל ומעבר.


מפריע לי שלא הסתכלו עלינו, הדור הצעיר. אנחנו אלה שהולכים להמשיך את הכלכלה פה, את המדינה, ולאף אחד לא באמת אכפת מהעסקים הקטנים, מאלה שנפתחו עכשיו או מהצעירים. איפה המדינה מסתכלת פה על הצעירים? על החלש? האזרחים גם הבינו שיש מגפה, אבל לאזרחים כבר נמאס להבין שיש מגפה ואף אחד לא עושה איתה כלום. שלאף אחד לא אכפת. שבמקום במגפה - מתעסקים בפוליטיקה, בשטויות. תתעסקו בעיקר, תתעסקו בנו. אנחנו אלה שמביאים אתכם למעלה.

רק התחלתי את החיים ויש פה איזושהי טלטלה נפשית שאני לא מצליח לשרוד אותה. אני לא יודע מה זה לישון באמת. אני לא יכול להירדם כי אני רק במחשבות


השפעת משבר הקורונה שכירים - עצמאים



העדויות החדשות שכולם מדברים עליהן: