״הרגשתי שלאף אחד לא אכפת ושנשארתי לבד בעולם״




העדות נגבתה בשיתוף מרכזים לצדק חברתי



העדות של תמר קניס

אני בת 20 ממודיעין, על הרצף האוטיסטי. אני גרה במכינה לחיים עצמאיים שנסגרה בסגר הראשון וגם בסגר השני.

לנו, זה היה כאילו נפל העולם. המפגשים החברתיים האלה שעוזרים לי לברוח מכל הקשיים שמציפים אותי כבר לא קיימים. אז הקשיים פשוט הציפו אותי. וכשחזרתי, גיליתי שחזרתי אחורה. כמו רגרסיה התפתחותית שגרמה לי להתחיל הכל מחדש, כאילו הרגע נכנסתי למסגרת.


כשחזרתי, גיליתי שחזרתי אחורה. כמו רגרסיה התפתחותית שגרמה לי להתחיל הכל מחדש

העובדה שאף אחד לא בא ושאל אותי לשלומי בזמן שהייתי תקועה בבית בסגר היתה לי קשה מאוד. התחושה היתה שלאף אחד לא אכפת ושנשארתי לבד בעולם. לפעמים אפילו הרגשתי שזה סוף העולם.

אני רוצה למסור לאנשים שהקורונה הרחיקה ביננו, אבל היא היתה יכולה לקרב אם היינו יותר אכפתיים לסביבה שלנו. ראיתי הרבה מעשים של אכפתיות, נערים שהתנדבו בכל מיני מקומות עם קשישים וזה היה יפה מאוד. אני הייתי רוצה שגם אנשים עם צרכים מיוחדים או בעלי מוגבלויות ייחשבו כמי שצריכים שידפקו להם בדלת ויגידו: ״הי, מה שלומך?״

הייתי רוצה שגם אנשים עם צרכים מיוחדים או בעלי מוגבלויות ייחשבו כמי שצריכים שידפקו להם בדלת ויגידו: ״הי, מה שלומך?״


מידע חשוב לאנשים עם מוגבלות בתקופת משבר הקורונה


העדויות החדשות שכולם מדברים עליהן:

Untitled-1.png

פרוייקט מבית

שותפים לפרויקט:

לוגו סולידריות חדש.png
%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%95%20%D7%A2%D7%AA%
89519237_111678010459461_597030738387900
newLOGOwhite%20(1)_edited.png
לוגו אנו חדש לבן שקוף.png