״אין לי כסף לכלום, אני במצוקה שהולכת וגוברת״


״המצוקה הנפשית מתגברת - אני בחרדות״. למצולמים אין קשר לנאמר. צילום: אלעד גוטמן


העדות של מוריה

אני סטודנטית למדעי המוח בבאר שבע, שנה ג׳. לפני הקורונה עבדתי בפארק המדע אבל אני מובטלת מאז מרץ. מאז אני בבית, גם הלימודים בבית.

הלימודים שלי נפגעו, אני לא מתרכזת בהם, ואין לי כסף. אני במינוס גדול - כל הזמן מגיעה לגבול של מינוס עשרת אלפים שהבנק מאפשר לי, וההורים צריכים לחלץ אותי. אני מקבלת אבטלה על סך 1,100 שקל, כי עבדתי במשרה חלקית קודם. זה מכסה בול את שכר הדירה, אבל אני חיה על המינוס.

אין לי כסף לכלום, אני כל הזמן במצוקה. והמצוקה הנפשית מתגברת - אני בחרדות. ההתקפים של החרדה החמירו בתקופת הקורונה. קשה לי לצאת מהבית, החרדה החברתית שלי החמירה. לפני כן הייתי יוצאת לאוניברסיטה, אבל הניתוק מהסביבה גרם להרבה מהסבל הזה. גם עכשיו, עם כל האי ודאות לגבי סגר שלישי או לא, זה יחזור.

הרבה דברים היו צריכים להיעשות אחרת. אני חושבת שהסגר היה מוצדק בהתחלה, אבל סגר זו לא אידיאולוגיה, ויש לו נזקים אובייקטיביים גדולים מהנזקים של הקורונה, שמתעלמים מהם.


קשה לי לצאת מהבית. לפני כן הייתי יוצאת לאוניברסיטה, אבל הניתוק מהסביבה גרם לי להרבה סבל


כיצד ישפיע משבר הקורונה על עתיד ההשכלה הגבוהה ככלי למוביליות חברתית?



העדויות החדשות שכולם מדברים עליהן: