״300 אלף שקל השקענו במקום - והם פשוט נעלמו״


״היא אמרה לי - אין. נפלתם בין הכסאות. ואלה משפחות״.



העדות של מילנה חנוכייב, בעלים ומנהלת אמנותית של בלה צ׳או בראשון לציון


אנחנו שלושה שותפים. בדצמבר 2019 שכרנו את אורוות הברון בראשון לציון. שיפצנו את המקום, לקחנו הלוואות, לקחנו מההורים - עשינו הכל כדי לפתוח בר הופעות ג׳אז ובלוז. התפטרנו מהעבודות שלנו כשכירים, היינו צריכים לפתוח במרץ - ואז התחיל הסגר. לא היינו זכאים למענקים כי לא היה לנו מחזור עסקי ב-2019.


ממרץ ועד יוני המשכנו את השיפוצים. בסך הכל השקענו כ-300 אלף שקל במקום, ואת הרוב עשינו לבד. בגלל שזה מבנה לשימור, שנבנה ב-1888, היינו צריכים לעשות לו רסטורציה. בסוף, ביוני, פתחנו עם כל המגבלות, ועבדנו עד ספטמבר. היו לנו שבעה עובדים בתקופה הזו, וקיימנו אז 60 הופעות. זה היה נהדר, אבל הסגר השני הגיע בספטמבר - ומאז אנחנו סגורים.


לאחרונה קיבלנו הנחה רטרואקטיבית על ארנונה לחודשים אוגוסט-ספטמבר. לגבי השאר, אני לא יודעת מה נקבל. בתור עצמאית הגשתי בעצמי בקשה למענקים עבור שלושתנו, ועד היום קיבלנו כ-20 אלף שקל. בינתיים השכירות ממשיכה לרדת, ואנחנו סוגרים שנה של שכירות במקום עם כמעט אפס פעילות. הבעל בית הציע שנעזוב ונחזיר את המקום לקדמותו, בלי השיפוץ. רק מלשמוע את זה - זה עושה לי רע. השקענו פה כל כך הרבה אז אנחנו חותמים על עוד שנה.


פתחנו גיוס המונים לכסות קצת מהשכירות. בינתיים, התחלנו להפיק הופעות אונליין במקום כל סוף שבוע. אנחנו רוצים להראות שאנחנו פעילים ולא להיות עוד בר שנסגר ובוכה על זה. ככה גייסנו 21 אלף שקל לקמפיין המונים שלנו, אבל אנחנו חוששים שלא נגיע ל-60 אלף שקל שביקשנו. הסביבה הקרובה שלנו כבר תרמה. אנשים הביאו את המשפחות שלהם, את החברים, שמו את הכסף, ואנחנו בנקודת עצירה. אין לנו מאיפה להביא עוד כסף.


אני גרושה עם ילד בכיתה א׳. כשאני מדברת אני נשמעת רגועה אבל מה שקורה אצלי בפנים לא רגוע. אני לא ישנה, אני קמה מוקדם, כל הזמן במחשבות. מנסה לא להיכנס לדכאונות

אנחנו בבעיה רצינית. אנחנו לא עובדים כרגע ומשקיעים רק בהופעות שלנו. זה לוקח מאיתנו את כל האנרגיה במהלך השבוע. הרבה אנשים שלחו אותי למשרד הכלכלה, לבקש הלוואה. דיברתי שם עם נציגה וסיפרתי לה את הסיפור שלנו - שאלתי אותה מה הפתרון למי שהשקיעו בשיפוץ והיא אמרה לי - אין. נפלתם בין הכסאות. ואלה משפחות. זה שלושה אנשים עם ילדים, ושכירות והכל. 300 אלף שקל השקענו, והם נעלמו. יש לנו בחשבון עוד איזה 8,000 שקל, ואיתם אנחנו אמורים לשרוד את התקופה הקרובה. אין לנו הכנסה שוטפת אחרת לחשבונות הפרטיים.


כשאני מדברת אני נשמעת רגועה אבל מה שקורה אצלי בפנים זה לא רגוע. אני לא ישנה, אני קמה מוקדם, כל הזמן במחשבות. מנסה לא להיכנס לדכאונות. אני גרושה עם ילד בכיתה א׳. אז יש את החיים הפרטיים שלי עם הדאגות שלי, ויש את המקום הזה - שהשקעתי בו את כל החיים שלי. אנחנו יוצאי משרדים והבנו שאין לנו מספיק כסף כדי לקחת אנשי מקצוע להכל. אז למדנו ממש מיוטיוב, איך לרפד כסאות, איך לשפץ, איך להכין את המקום.


״בלה צ׳או״ בין הסגר הראשון לשני. 60 הופעות ושבעה עובדים


היינו רוצים למצוא משקיע שאולי יתעניין ביכולות שלנו וברעיון שלנו. יש אנשים שיכולים להמתין עוד איזה חצי שנה של קורונה ואז ייראו החזר להשקעה. אנחנו במרכז ראשון לציון, לא באזור תעשייה. זה מבנה לשימור, זה יהיה מקום מאסט כשייפתחו שוב.


עזבנו הכל כדי לממש את החלום שלנו - לא חלום של בא לי לפתוח בר כדי להיות עצמאי. יכולנו להמשיך להרוויח בעבודות שלנו אבל עזבנו הכל כדי לתת במה לאמנים, לתרבות, ליוצרים, לסופרים. הרגשנו כולנו שאין את זה כל כך, אין תמיכה בתרבות בארץ. הרבה מוזיקאים שבאים אלינו, סופר מוכשרים, לא ידועים מספיק כי הם לא נולדו עם כפית של זהב בפה, ואין להם מפיקים ואין להם תמיכה. אנחנו יכולים לתת להם את הבמה ולהפגיש אותם עם הקהל שלנו. אחרי זה יש גם בר עם קצת אוכל ותפריט… אבל זה קודם כל - זה החלום.


יש לנו בחשבון עוד איזה 8,000 שקל, ואיתם אנחנו אמורים לשרוד את התקופה הקרובה. אין לנו הכנסה שוטפת אחרת ואנחנו לא זכאים למענקים


פרוייקט גיוס ההמונים: מצילים את בלה צ׳או

השפעת משבר הקורונה שכירים - עצמאים



העדויות החדשות שכולם מדברים עליהן: