״מאז הפיטורין כל הביטחון שלי ירד. מה אני שווה?״


״המצב מדכא, הכל משפיע עלי נפשית. אני בחרדות״. למצולמים אין קשר לנאמר. צילום: אלעד גוטמן


העדות של חן

פוטרתי ב-30.4, בגל הראשון. עבדתי 17 שנה בהום סנטר כקופאית ובחיים לא היה לי שימוע אפילו. ובום.

בהתחלה הלחיצו את כולם על המחלות רקע ופחדתי שאני אחזור מלעבוד עם אנשים ואדביק את אמא שלי, שסובלת ממחלות רקע. אז ביקשתי לצאת לחל״ת. ואיך שנגמר החל״ת, ביום האחרון, קיבלתי טלפון מהמנהל שאמר - תראי, הרשת לא ממשיכה לעבוד עם רוב העובדים. אני עושה לך שימוע. אמרתי לו על מה? תשאיר אותי בחל״ת. ״לא, כבר החלטנו״, הוא ענה.

לקחתי את זה קשה. בכיתי המון, אמא שלי אמרה לי שאפילו כשאח שלי נפטר לא בכיתי ככה. זה לא יום או יומיים וגם לא חודש או חודשיים. זה לא חצי שנה או שנה שעבדתי שם - זה 17 שנה. מכתב הפיטורין הגיע אלי וקיבלתי את זה בהפתעה, זה לא היה מתוכנן מבחינתי. אבל הדיכאון לא התבטא ישר. המשכתי.


בכיתי המון, אמא שלי אמרה לי שאפילו כשאח שלי נפטר לא בכיתי ככה. זה לא יום או יומיים וגם לא חודש או חודשיים שעבדתי שם. זה 17 שנה

אחרי כן נתפס לי הגב. היה נתפס לי בעבר הרבה ולא קישרתי את זה לעבודה כקופאית. אבל פתאום נתפס-נתפס, התחיל לקרין לישבן - לא הצלחתי לשבת יותר מ-10 דקות. בעבר לא רציתי לבדוק את זה כי פחדתי להפסיד על זה ימים, לא רציתי שיפטרו אותי. אבל עכשיו אמרתי שיש לי זמן, אז הלכתי לבדוק - ומסתבר שיש לי בלט דיסק. חבל שלא בדקתי את זה קודם, אולי לפחות הייתי מקבלת איזו הכרה על פציעה. באותו זמן, אמא שלי איבדה את ההכרה ואושפזה כמה פעמים. היתה לה דלקת ריאות שהתפתחה לבצקת בריאות, מצבה הדרדר מאוד. עכשיו היא בחזרה בבית עם חמצן.

המצב מדכא, הכל משפיע עלי נפשית. אני בחרדות. לפני כמה חודשים רופאה נתנה לי ציפרלקס. זה עשה לי רע, והחלטתי שאני לא ממשיכה עם זה. אבל המצב שלי החמיר. אני בחרדות על הכל. הכאבים החמירו לי. כל רופא אומר לי משהו אחר. אני מרגישה שאני צריכה לשחרר ולא יודעת איך. ניסיתי לקבל תמיכה נפשית דרך קופת חולים כללית. היתה לי פגישה טלפונית קבועה ביום שלישי האחרון ומהמרפאה ביטלו אותה על דעת עצמם. התקשרתי לשאול למה לא קיבלתי שיחה ואמרו לי שבוטל. אפילו התקשרתי לער״ן לקבל עזרה נפשית והאשה שבטלפון אמרה לי שהיא לא יכולה לעזור לי. אני מיואשת, אני לא יודעת למי לפנות, אף אחד לא רוצה לעזור.

אני מפחדת שאני לא אמצא את עצמי, אני כבר שמונה חודשים לא עובדת. אני מפחדת מהקורונה, עם אמא שלי שנכנסת ויוצאת מבתי חולים. אומרים שיהיה יותר טוב עכשיו עם החיסונים אבל אני גם חרדה מהחיסון. הכל מכניס אותי להיסטריה. אני אפילו כבר לא מתקלחת בכיף, אני נכנסת מהר ויוצאת. אני דואגת שלאמא שלי יקרה משהו.

אני נורא עצבנית, ולא הייתי ככה לפני שפיטרו אותי. מאז הפיטורין, כל הביטחון שלי ירד. מה אני שווה? אני לא נשואה, אני בגיל כזה שאני כבר לא יודעת אם יהיו ילדים, אין לי בן זוג… אני מסתכלת על כל המכלול ואין לי על מה להישען. אפילו עולה לי בראש שנמאס לי מהחיים האלה. אבל אמא שלי זקוקה לי אז אני לא אעשה שום דבר.


אני לא נשואה, בגיל כזה שאני כבר לא יודעת אם יהיו ילדים, אין לי בן זוג… אני מסתכלת על כל המכלול ואין לי על מה להישען. אפילו עולה לי בראש שנמאס לי מהחיים האלה

כל זכות: הפחתת שכר או הפחתת היקף משרה של עובד בשל התפשטות נגיף קורונה




העדויות החדשות שכולם מדברים עליהן: