״היתה היסטריה ואף רופא לא הקשיב לי. אני סובלת עד היום״


"אף רופא לא התקרב אלי״. למצולמים אין קשר לנאמר. צילום: אלעד גוטמן


העדות של יעל

חזרתי בחודש פברואר מזנזיבר עם דלקת בדרכי השתן. קיבלתי טיפול אנטיביוטי מרופאת המשפחה שלי, ואז התחיל משבר הקורונה. הרגשתי שוב לא טוב - אבל המרפאה היתה סגורה. הלכתי למרפאה אחרת, ואותה רופאת משפחה ששבועיים לפני זה קיבלה אותי ורשמה לי טיפול - סירבה לטפל בי. לא קיבלו אותי. סגרו הכל, נעלו, כאילו רק קורונה יש בעולם.

אחרי שאמרתי למשרד המרפאה שההתנהלות הזו לא תקינה, הרופאה יצרה איתי קשר טלפוני ואמרה שתשלח לי מרשם לאנטיביוטיקה. אמרתי לה בפירוש - שימי לב שאני אלרגית לכל מיני סוגים של טיפולים אנטיביוטיים. יש לי אלרגיה לתרופות מסוימות וגם הפרעות קצב ודופק נמוך שאסור לשלב עם כל מיני סוגים של תרופות. היא רשמה לי תרופה, והלכתי לבית המרקחת לרכוש אותה.

התחלתי לקחת את הטיפול, ותוך שעה התחלתי לרעוד. היו לי קשיי נשימה וחולשה קשה. אחרי שעבר לי ההתקף, ראיתי שכתוב בעלון לצרכן שאסור לתת את התרופה הזו למי שסובלים מהפרעות קצב.

למחרת, ביקשתי מהרופאה טלפונית להחליף לי את הטיפול והיא לא הסכימה. היא פשוט התווכחה איתי ואמרה לי שאני חייבת להמשיך את הטיפול שעושה לי רע. היא אמרה שאם אני לא מרוצה - היא עושה לי הפניה למיון. הלכתי למיון, היה שם רופא צעיר. הסברתי לו על האלרגיה שלי והוא רשם לי טיפול אחר. בדיעבד, הבנתי שגם מה שהוא רשם לי היה מאותה משפחה של תרופות.

לקחתי את התרופה שרשמו לי במיון, וכל יום חזיתי בתופעות לוואי חדשות. פצעים בפה, קילופים בעור. קמתי בארבע בבוקר מרוב כאבים, ויום למחרת סבלתי מלחץ בחזה וקשיי נשימה. הכל היה תגובה אלרגית. לא רציתי ללכת למיון כי פחדתי מהקורונה, אבל בעלי בדק לי לחץ דם והחליט לקחת אותי למיון.


25 שנה שמרתי על עצמי מתרופות בגלל החשש מאלרגיה, ופתאום כולם מתווכחים איתי. אם רק היו מקשיבים לבן אדם שבא ואומר ״אני אלרגי״ היו יכולים למנוע את כל זה

במיון של יוספטל שמעו ״קשיי נשימה״ ובלי בכלל להקשיב לסיפור - הכניסו אותי לחדר קורונה. זו היתה רשלנות פושעת. הרופאים במיון לא התקרבו אלי, שמרו ממני מרחק. היחידה שהתקרבה היתה אחות. כשניסיתי להפנות את תשומת לבו אל העניין אמר לי מנהל חדר המיון בעצמו: ״אני לא רוצה לבדוק מה יש לך, אני רוצה לבדוק מה אין לך״.

העבירו אותי לסורוקה. שם אמרו לי שבגלל שאלה ימי קורונה, במקום לאשפז אותי לשבוע וחצי, למיפוי לב, הכנה וצנתור - עדיף לעשות ישר צנתור כדי לפתור את הבעיה. באותו זמן גם אני פחדתי מאוד להידבק. עברתי צנתור, שבו לא מצאו שום בעיה, ושלחו אותי חזרה הביתה לאילת.

רק באופן פרטי, לאחר האשפוז, הצלחתי לעשות שיחת וידאו עם קרדיולוג מתל השומר שאמר לי שכל הסימפטומים שחשתי היו תופעה משנית לנטילת האנטיביוטיקה. חודש ומשהו אחרי כן, כשהתחילו להיפתח המרפאות, הצלחתי לראות סוף סוף קרדיולוג באילת וגם הוא אישר לי שהכל היה תופעה משנית לאנטיביוטיקה.

זו היתה שרשרת של טעויות. 25 שנה שמרתי על עצמי מתרופות בגלל החשש מאלרגיה, ופתאום כולם מתווכחים איתי. אם רק היו מקשיבים לבן אדם שבא ואומר - אני אלרגי - היו יכולים למנוע את כל זה.

הכי מכעיס אותי הוא שבגלל קשיי הנשימה ישר הכניסו אותי לחדר קורונה. ביקשתי שיבדקו אם אני חולת קורונה במקום - ולא הסכימו. השתחררתי מסורוקה עם סימפטומים שדומים לקורונה, ובמשך חודש עוד סבלתי מהם. עד היום אני בבירורים מדוע אני סובלת מכיח דמי מדי בוקר. מאז ועד היום - עוד לא עשו לי בדיקה סרולוגית שיכולה לענות על השאלה - האם נחשפתי לקורונה ונדבקתי במהלך האשפוזים. הבירור הרפואי עד כה כלל גסטרוסקופיה, קולונוסקופיה, MRI גרון, סיטי ריאות ומיפוי ריאות. ועוד לא מצאו מדוע יש לי דימום כל בוקר מדרכי הנשימה.

הסיפור הזה נמשך מחודש מרץ, וכל הזמן הזה אני לא בנאדם. היו לי תופעות לוואי של חולשה, של רעידות. אני בטראומה, אני מפחדת לגעת בתרופות.

רופא משפחה מכללית אפילו אמר לי שכל זה אולי תוצאה של לחץ נפשי. אמרתי לו שעכשיו, אחרי כל מה שקרה לי, אני אכן בלחץ. שאם היו מקשיבים לי, לא הייתי סובלת מכל הסיבוכים האלה. הגשתי תלונה למשרד הבריאות. התשובה שהתקבלה מקופת החולים היתה כולה תירוצים ומריחות.

הרופאים במיון לא התקרבו אלי. כשניסיתי להפנות את תשומת לבו אל העניין אמר לי מנהל חדר המיון בעצמו: ״אני לא רוצה לבדוק מה יש לך, אני רוצה לבדוק מה אין לך״


האוצר מסרב לתת למשרד הבריאות תוספת תקציב מיוחד לקורונה


העדויות החדשות שכולם מדברים עליהן: