״אמי החליטה שאין טעם לחייה, ולא נתנו לי לבקר אותה״


״היה לה קשה אבל התמודדנו, עד שנמצאה חיובית לקורונה״, טלי ואמה.


העדות של טלי איציק גרופית


אמי שהתה בבית אבות ״בית הזית״ בקיבוץ שומרת. הקורונה גרמה לכך שלא יכלנו לבקרה, דבר שגרם לה להיות אפתית. בהמשך הגענו לביקורים של 15 דקות והיא התעודדה קצת. היה קשה, היו תלונות על שעמום בשעות אחר הצהריים, ועל כך שאסור לה לבקר משפחה או ללכת לטיפולי שיניים. התמודדנו עם זה, עד שנדבקה בקורונה. היא נמצאה חיובית, ללא תסמינים.


היא הועברה לבית אבות בנצרת, שם חוותה שעמום גדול ללא חבריה. היא התלוננה שאין לה מה לעשות ונכנסה לדכאון קשה. אמי החליטה שאין טעם בחייה. היא הסבירה לנו שאין טעם לחיות כי חיסון לא יהיה במהרה ותרופה גם לא. לחיות בבידוד אין טעם, היא אמרה. בקשתי להתמגן ולהגיע אליה כדי לעודד אותה אך לא הסכימו לי.


בשיחות הווידאו היא נראתה רע מאד. נפוחה, אפתית, צהובה. היא הפסיקה לדבר איתנו. התלוננו לאנשי הצוות. נאמר לנו שהתסמינים תקינים ואין חום, אך שהיא מסרבת לאכול או לקחת תרופות.

בשיחות הווידאו נראתה רע מאד. היא הפסיקה לדבר איתנו. כשהתלוננו, נאמר לנו שהתסמינים תקינים ואין חום, אך שהיא מסרבת לאכול או לקחת תרופות

שבוע אחרי שהגיעה לבית האבות בנצרת, החום שלה עלה והיא הועברה לביה״ח. מבית האבות אמרו שרמות החמצן בדם לא טובות, ואולם - בבית החולים לא אמרו לנו דבר על חמצן בדם, הבעיה היתה בכליות. אמי הסבירה לרופאים שהיא לא רוצה לחיות. היא סרבה לקבל תרופות וגם לדיאליזה. התחננתי לבקר אותה, לעודד. הבטיחו לי שמחר אוכל להיכנס אליה. חתמתי שאני מסכימה לדיאליזה עבורה.


היא לא החזיקה מעמד. לדיאליזה היא לא הגיעה, ואני לא זכיתי לבקר אותה.

בטוחני שלולא הבידוד והנתק ממהמשפחה אמי היתה היום איתנו. דמה על ידיהם של מקבלי ההחלטות.

היא הסבירה שאין טעם לחיות כי חיסון לא יהיה במהרה ותרופה גם לא. ״לחיות בבידוד אין טעם״. בקשתי להתמגן ולהגיע לעודד אותה אך לא הסכימו לי

דו״ח מכון זולת: המדיניות הממשלתית כלפי זקנים בתקופת הקורונה

מתוך מעריב: "אמי החליטה שאין טעם לחייה" - פני מחדל הטיפול בקשישים



העדויות החדשות שכולם מדברים עליהן: