״הבנתי שבעבודה החדשה אני מרוויח פחות משהיה לי כמובטל״


״לא אכפת לי במה לעבוד, העיקר להביא כסף הביתה״, למצולמים אין קשר לנאמר. צילום: אלעד גוטמן


העדות של נדב, בן 29 מחיפה

הייתי שליח של הסוכנות היהודית בוושינגטון, היה לי שם חוזה לשנתיים שליחות ואשתי היתה בהיריון. שנה אחרי שהגענו, הקהילה שעבדתי בה רצתה להביא מישהו אחר והתחילו לחפש לי קהילה חדשה. זה היה בתחילת המשבר. אחרי חודש בערך הודיעו לי שלא מצאו קהילה חדשה ופיטרו אותי. חזרנו לארץ, הילד נולד בינתיים, ואני עדיין מחפש עבודה חדשה. התחושה בגדול היא של חוסר ודאות ופחד כלפי העתיד. אני לא יודע מה הולך לקרות.

אני עובד כרגע בעבודה זמנית במגן דוד אדום. זה חלקי מאוד. קיבלתי דמי אבטלה עד שהתחלתי לעבוד שם, אלא שאז הבנתי שאני מרוויח פחות ממה שהיה לי כמובטל. השכר הוא פר משמרת, וציפיתי לעבוד כל יום - משרה מלאה. לא אמרו לי שלא יתנו לי עבודה כל יום. למעשה, מודיעים לי יום מראש אם אני עובד או לא, אין סידור שבועי. זה בלאגן גדול. אני נשאר בעבודה הזאת כי זה מה יש ויש לנו תינוק בבית.

זה היה מאוד מתסכל כשהבנתי שהרווחתי יותר באבטלה. הייתי מקבל 4,000 שקל כמובטל, ובמד״א אני מרוויח בין 2,000 ל-4,000, תלוי כמה משמרות נותנים לי. בשביל הסכום הזה הייתי יכול להישאר בבית עם התינוק. מה הרעיון? אני לקחתי עבודה במטרה שאעבוד משרה מלאה, לא יום כן יום לא. אני לא יכול להתפטר עכשיו, כי אז לא אהיה זכאי לכלום. אם הייתי מוצא עבודה שמשלמת 4,000 הייתי מבסוט. לא אכפת לי במה לעבוד, העיקר זה להביא את הכסף הביתה.


ציפיתי לעבוד משרה מלאה. למעשה, מודיעים לי יום מראש אם אני עובד או לא, אין סידור שבועי. זה בלאגן גדול. אני נשאר בעבודה כי זה מה יש ויש לנו תינוק בבית

המשכורת הזו מאפשרת לנו לשלם את החיתולים, קצת אוכל, חשבונות. אני עושה הרבה מאוד ראיונות לעבודות בתחומים של חינוך, חינוך יהודי, אבל רוב העבודות נמצאות בתל אביב ובירושלים ומעדיפים לקחת אליהן אנשים שגרים שם, ואני נשאר בעבודה הזמנית. בינתיים אשתי בחופשת לידה. אנחנו לא ברחוב עכשיו כי אנחנו גרים בדירה של דוד שלי, אז השכר דירה הוא חלקי.

אני מרגיש שהסוכנות היהודית היתה יכולה לקחת קצת יותר אחריות על השליחים שלה. ציפיתי שיהיה מאמץ כלשהו, אולי הכוונה כלשהי. ראיתי שהתפנתה משרה חדשה בסוכנות - שהייתי רוצה לעשות בעצמי, ואפילו הגשתי קורות חיים, אבל אף אחד לא חזר אלי.

הייתי מצפה שהמדינה היתה עושה דברים אחרת. כשיש פצע מדמם, אפשר לשים עליו תחבושת שלא בטוח תעצור את הדימום, או חוסם עורקים, שבטוח יפסיק את הדימום אבל הוא מסכן את האיבר עצמו, שיכול למות. ככה זה עם הסגרים, ברור שהם פותרים את התחלואה אבל מה הנזק שהם עושים? יש מדינות שמצליחות לצאת מהמשבר הזה בלי סגרים, אפשר אולי להרים טלפון ולשאול מה עושים אצלן.


2,000 שקל מאפשרים לנו לשלם על החיתולים, קצת אוכל, חשבונות. אשתי בחופשת לידה. אנחנו לא ברחוב עכשיו כי אנחנו גרים בדירה של דוד שלי, אז השכר דירה הוא חלקי

כל זכות: הפחתת שכר או הפחתת היקף משרה של עובד בשל התפשטות נגיף קורונה




העדויות החדשות שכולם מדברים עליהן: