״אני שואל את עצמי - למה אני חי? בגלל הקורונה איבדתי הכל״


"אני אזרח ישראלי אבל אני לבד בסבל שלי". צילום: אלעד גוטמן


העדות של עלאא מירושלים

אני בן 45, יש לי נכות ברגל מגיל צעיר שמוכרת על ידי הביטוח הלאומי. במשך שנים עבדתי בעבודה שהיתה נוחה לי - כבקר משרד התחבורה דרך חברה חיצונית. בנוסף, כדי לפרנס את המשפחה שלי, את שתי הבנות הקטנות שלי, עבדתי כמאבטח באתרי בנייה. כך הייתי מגיע להכנסה של 10-12 אלף שקל, לפרנס את הבית.

בחודש מאי, בעיד אל פיטר, התקשרו אלי מהחברה שהעסיקה אותי עבור משרד התחבורה ואמרו שהחליטו לפטר אותי. אמרו לי שחושבים שאני מקליט שיחות של המנהל, סיפרו עלי שקרים. גנבו לי את הפיצויים שלי, קיבלתי רק חלק קטן מהם, ואין לי מה לעשות עם זה. גם עורך דין ביקש ממני 2,000 שקל שאפקיד מראש כדי שיטפל - אבל אין לי.

בספטמבר איבדתי גם את העבודה השנייה, כמאבטח. שם סיפרו שאני גנב - איזה גנב? איך אדם נכה יכול לגנוב מאתר בנייה? לא עשיתי כלום, נתנו לי מכתב פיטורים ועוד ביקשו ממני להמשיך לעבוד עד אחרי החגים. המשכתי לבוא עד אוקטובר, ואחר כך לא רצו לתת לי את המשכורת של חודש ספטמבר.

אני במצב קשה מאוד. התחילו לי כאבי שיניים קשים, איבדתי את השיניים העליונות ואין לי כסף לשלם עבור טיפולי השיניים. קופת החולים לא מכסה את זה.


מקורונה לא היה אכפת לי למות, אבל מהמחשבות הרעות האלה אני מת כל יום. אדם בגיל 45, ואני מת כל יום מחדש. המצב הזה הרס אותי

אני ממתין לקבל אבטלה - אבל 5,000 ש״ח לא מספיקים לפרנס משפחה עם שני ילדים קטנים. יש לי שתי בנות, אחת בת שלוש ושבעה חודשים והשנייה בת שבע וחצי. אני מפחד ממה שיקרה לי בעתיד. אני מפחד שלא יהיה לי כסף לעזור להן. לא הייתי ככה אף פעם. הייתי עם ביטחון עצמי, עם השכלה, עם שיקול דעת. אני מפחד להרוס את המשפחה שלי, אשתי התחילה להתלונן על רמת החיים שלנו. היא ירדה לאפס. אני לא יכול לקנות כלום לבית אפילו לטיפולי שיניים אין לי.

אני אזרח ישראלי אבל אני לבד בסבל שלי. צחקו עלי, לא נתנו לי פיצויים, התקשרו אלי לפטר אותי בחג דווקא, הבטיחו להעביר אותי לפרויקט אחר ולא העבירו. אני שואל את עצמי - למה אני חי? בגלל הקורונה איבדתי הכל.

אני חושב מחשבות רעות - איך אפרנס את המשפחה שלי? איך זה ימשיך? למה כל זה קורה לי? אתמול הייתי במרפאה של ״בטרם״ כי הרגשתי לא טוב. כמעט כל שבועיים אני הולך למרפאה או לבית חולים. אני מרגיש נורא ואומרים לי ״אין לך כלום, הכל תקין״. הלוואי שהיו מפנים אותי לעזרה נפשית. אין לי למי לפנות, אין מישהו שיקשיב לי, ישמע אותי.

איבדתי את הפרנסה, את האמון באנשים, את הבריאות שלי, אין לי חשק לדבר עם אנשים. מה יקרה אם לאשתי יימאס ממני? לא הייתי ככה אף פעם.


איבדתי את הפרנסה, את האמון באנשים, את הבריאות שלי, אין לי חשק לדבר עם אנשים. מה יקרה אם לאשתי יימאס ממני?

יש לנו עדיין קצת כדי לקנות מזון, אבל הפחד שלי זה על העתיד. איבדתי את היכולת שהיתה לי. חייתי בלי אבא מגיל צעיר ותמיד הייתי אדם חזק, עוזר לעצמי - הייתי עובד חרוץ, עם ביטחון. עכשיו אני מפחד לדבר עם אנשים. אני טועה בשמות של אנשים, מרוב הפחד שיש לי בפנים.

ניסיתי להשיג עבודות אחרות, הגשתי קורות חיים, הגשתי מועמדות, קראו לי לשני ראיונות עבודה ודווקא הייתי חיובי, חשבתי שזו הזדמנות, שאפשר לחזור לחיים. אבל הכל פרוטקציה, הכל קשרים.

אני מקווה שקולי יגיע לאנשים ששולטים במדינה הזו. למה שאדם כמוני ייאבד הכל בגיל הזה? הם לא תכננו טוב. בנאדם כמוני לא עשה רע בחיים שלו למדינה. מאז ומעולם הקפדתי על החוק. איך יכול להיות שאין לי כסף לטפל בשיניים? אני אפילו לא יכול לחייך. אף פעם לא חייתי ככה. הייתי דואג למשפחה שלי להכל, ואין לי כלום עכשיו. אני בבית יושב, אין לי איפה ללכת.

מקורונה לא היה אכפת לי למות, אבל מהמחשבות הרעות האלה אני מת כל יום. אדם בגיל 45, ואני מת כל יום מחדש. המצב הזה הרס אותי.

כמעט כל שבועיים אני הולך למרפאה או לבית חולים. אני מרגיש נורא ואומרים לי ״הכל תקין״. הלוואי שהיו מפנים אותי לעזרה. אין לי למי לפנות, אין מישהו שיקשיב לי

דו״ח מרכזים לצדק חברתי: חיזוק הרשויות המקומיות


העדויות החדשות שכולם מדברים עליהן:

Untitled-1.png

פרוייקט מבית

שותפים לפרויקט:

לוגו סולידריות חדש.png
%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%95%20%D7%A2%D7%AA%
89519237_111678010459461_597030738387900
newLOGOwhite%20(1)_edited.png
לוגו אנו חדש לבן שקוף.png