״הבת שלי היתה מעורבת חברתית, היום היא לא רוצה לדבר עם אף אחד״


״גם בזום היא לא היתה מרוכזת ונהייתה אדישה״. למצולמות אין קשר לנאמר. צילום: אלעד גוטמן

העדות של גל, בת 43, נשואה ואם לשניים

גם אני וגם בעלי עובדים כעצמאים. אני מתרגמת ועורכת לשון, עובדת בעיקר עם אחת מהחברות הגדולות במשק, אך יש עוד כמה לקוחות נוספים. נפח העבודה שלי לא השתנה מאז החלה המגיפה, אך בימי שגרה הייתי עובדת ממשרדי החברה. בחודשים האחרונים, מאחר שקשה לי לעבוד מהבית (הכל מתערבב – בית ועבודה, אני גם מוצאת את זה פחות יעיל) - אני שוכרת משרד בחלל עבודה משותף.

כך נוצר מצב, שאמנם ההכנסה שלי לא נפגעה, אך נוספו לי הוצאות שלפני הקורונה לא היו.

בעלי עובד כיועץ השקעות ויועץ פיננסי – ההשפעה של הקורונה אצלו מתבטאת בכך שבחודשים האחרונים לא נוספו לו לקוחות חדשים. פוטנציאל הצמיחה שלו נעצר וגם ההכנסות מהלקוחות הקיימים טרם תקופת הקורונה ירדו.

בהיבט של הילדים, אנו חווים קושי גדול יותר. הבת הגדולה שלי שבכיתה ז' הלכה לביה"ס במשך שבועיים בתחילת השנה. לאחר מכן הייתה שלושה חודשים בבית. המצב יצר התנתקות חברתית לבתי ולחבריה לשכבה שהייתה מאוד מגובשת טרם הקורונה. לבת שלי, שהיתה מאוד פופולרית ומעורבת חברתית, נותרו כיום רק שתי חברות. היא עם עצמה שעות רבות, סגורה בחדר עם הסלולרי - כי גם אין חוגים.


קשה לי לעבוד מהבית ולכן אני שוכרת משרד בחלל עבודה משותף. אמנם ההכנסה שלי לא נפגעה, אך נוספו לי הוצאות שלפני הקורונה לא היו

בחודשים שבהם למדו באמצעות הזום, השיעורים נמשכו חמש שעות כל יום. מה שהייתי רואה זה שלפעמים גם כשהיא היתה מחוברת לזום ומול המצלמה היא היתה עסוקה במקביל בדברים אחרים. היא לא היתה מרוכזת בלימודים ונהייתה אדישה. רואים אצלה גם ירידה בציונים עקב כך.

באיזשהו שלב בית הספר דאג לייצר מפגש של שעה-שעה וחצי פעם בשבוע, כדי להפגיש בין התלמידים. וגם אז היו עושים להם פעילות קצרה ואח"כ מבדק לימודי. לאחרונה, שכבת הגיל שלה חזרה ללמוד בבית הספר במשך 4 ימים בשבוע. בית הספר החליט על לימודים של שעתיים בלבד בכל יום ופריסתם לאורך ארבעה ימים כדי לשמר מסגרת של מפגשים פרונטאליים ככל שניתן עבור הילדים. הם מגיעים לבית הספר, עושים להם פעילות חברתית, הפוגה ואז מבחן.

היא לא במצב של דיכאון, אבל בעבר היא מאוד אהבה ללכת לבית הספר ועכשיו היא אומרת: "לא בא לי ללכת. אין לי חשק לדבר עם אף אחד. בשביל מה אני צריכה לדבר איתם אם גם ככה עוד מעט יחזירו אותנו לסגר בבית וללמוד שוב בזום". היא נמצאת במצב של ייאוש והרמת ידיים. היא הולכת לישון מאוד מאוחר (בחצות) וישנה פחות שעות. היא גם אוכלת פחות, שגם זה מעיד על סטרס.

עם הבן המצב הוא שונה. הוא בכיתה ב׳ ואחרי זמן קצר יחסית החזירו אותם ללמוד בבית הספר חמישה ימים בשבוע. לאחר בית הספר הוא הולך לצהרון פרטי, כך שאצלו נשמרה יחסית השגרה והמפגשים החברתיים עם ילדים אחרים.

באופן כללי, אנחנו חווים הרבה כעס על המצב ויש לנו חוסר אמון במקבלי ההחלטות.


בתי אהבה ללכת לבית הספר ועכשיו היא אומרת: "לא בא לי. בשביל מה אני צריכה לדבר עם כולם אם גם ככה עוד מעט יחזירו אותנו ללמוד בזום״

השלכות הקורונה על בני נוער וצעירים - דרמטיות



העדויות החדשות שכולם מדברים עליהן:

Untitled-1.png

פרוייקט מבית

שותפים לפרויקט:

לוגו סולידריות חדש.png
%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%95%20%D7%A2%D7%AA%
89519237_111678010459461_597030738387900
newLOGOwhite%20(1)_edited.png
לוגו אנו חדש לבן שקוף.png