״אני יוצאת מהבית, עובדת, חוזרת - ומוצאת את הילדים באותה תנוחה מהבוקר״


״אני מעודדת אותם לצאת אבל זה לא פשוט״. למצולמים אין קשר לנאמר. צילום: אלעד גוטמן


העדות של אן כהן מרום, עצמאית ואמא לשני מתבגרים

יש לי בת בכיתה י״ב וילד בכיתה ט׳ ושניהם נפגעים, גם אם לא רואים את זה באופן ברור ומוחצן.

י״ב זו השנה הכי יפה בבית הספר ועבור הילדים בגיל של הבת שלי, השנה הזו הולכת לאיבוד. היא לא תחזור. כל ההכנה לקראת הגיוס, האינטראקציה החברתית… אין את זה, וזה משפיע. הבן שלי שבכיתה ט׳, כל היום במסך - כשנגמר הזום הוא חוזר לסוני שלו.


אני עצמאית. אני יוצאת לעבודה, הולכת, חוזרת, ומוצאת אותם באותה פוזיציה מהבוקר. ישנה עייפות מתמשכת. חוסר חשק לעשות דברים. אני מעודדת אותם לצאת ולעשות פעילות גופנית אבל זה לא פשוט. הם בגיל שאי אפשר להכריח בו, ואני גם מרגישה שאני נורא ״עליהם״. כבר מזמן חשבתי שעברנו את השלב הזה - הם היו עצמאיים וכאילו חזרנו עכשיו אחורה.


אני מאוד מודאגת מהמסכים. עם כל הרצון הטוב שלי, עם הרצון לקדמה ולטכנולוגיה - לנפש של ילדי הדור הזה זה בטח לא עושה טוב. אנחנו עוד נראה את הנזק שנים אחר כך. אין אינטראקציה חברתית, אין שיח אישי. גם אם אי אפשר להחזיר את המגע, שהקורונה מונעת מאיתנו, אני חושבת שאם היו פותחים את המערכת החינוכית בצורה כלשהי, במסגרת כזו או אחרת, זה היה עושה הרבה טוב לילדים האלה.


אני רואה עליהם את סימני המצב - יש עצבנות יתר, הם לא רגועים, במיוחד הבן. הם גדולים, לפני כן הייתי נותנת להם מרחב מחייה וידעתי שיש על מי לסמוך, אבל לאור המצב אני הרבה שם, הרבה ״עליהם״, והם לא רגילים לזה. אני גם נמצאת יותר בבית, בגלל העבודה שלי שהשתנתה. השיח בבית כולו השתנה, זה יוצר המון מתחים.

ישנה עייפות מתמשכת. חוסר חשק לעשות דברים. כשהבן שלי מסיים את הזום הוא ישר עובר לסוני

השלכות הקורונה על בני נוער וצעירים - דרמטיות



העדויות החדשות שכולם מדברים עליהן:

Untitled-1.png

פרוייקט מבית

שותפים לפרויקט:

לוגו סולידריות חדש.png
%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%95%20%D7%A2%D7%AA%
89519237_111678010459461_597030738387900
newLOGOwhite%20(1)_edited.png
לוגו אנו חדש לבן שקוף.png